עמית, דלית ושביט בתעלומת המודעות התלושות

תקציר:
"ברגע הראשון חשבתי שזאת מקהלת חתולים מייללת, ואז קלטתי שזה בעצם בכי של ילדים. הלב שלי אמר שקרה משהו איום ונורא בבית שלנו. אולי יותר גרוע מאותו לילה שבו עמית ואני בכינו עד הבוקר, אבל לא היה לי זמן לזיכרונות עצובים. התחלתי לרוץ במעלה המדרגות, אפילו בלי לספור אותן כמו שאני עושה בדרך כלל. בקומה השנייה כבר ראיתי שדלת הבית שלנו חצי-פתוחה. דילגתי את שבע-עשרה המדרגות האחרונות לקומה השלישית, דחפתי את הדלת ונכנסתי. ציפיתי לרע מכול. באמצע הסלון עמדה אמא, ידיה לצדי גופה, ומבטה מושפל. עמית אחותי הגדולה עמדה מולה אדומה וסמוקה מבכי ושביט אחי הצעיר ישב על הרצפה וייבב. כולם נראו בריאים ושלמים. לא היה דם על הרצפה..." כך, ברגע אחד התהפך עולמה של דלית כשנודע לה שרוקפור, החתולה הקטנה הלבנה, נעלמה. כנראה חמקה החוצה כשהדלת הייתה פתוחה. לצרות אין קץ: בחיפוש אחרי רוקפור אביה נפל לפח פשוטו-כמשמעו; את המודעה שהכינה אימה תלש רום היפה והשחצן מלוח המודעות בכיתה, ויד נעלמה תלשה את המודעות מהעצים ומעמודי החשמל. רוקפור לא נמצאה גם אחרי שעלה לפייסבוק דף מיוחד, והתחושה החמירה כשהתקבלה הודעה מצמררת מג'ק המרטש (האם זה הרוצח הידוע?) המתח המצטבר הזה מאיים על שלומם של הקוראים, אילולא היה הספר כתוב בהומור מתחילתו ועד סופו.

עותקים